We Love God!

God: "I looked for someone to take a stand for me, and stand in the gap" (Ezekiel 22:30)

The Word of God tells us that Christ’s church is glorious... [But] today the glory of the church is thickly veiled. It is no exaggeration to assert that in the main it presents a picture of advanced decadence and extreme feebleness... Let it be said emphatically, the church is where the truth is. Sound doctrine always has been, is today, and ever will be the foremost mark of the true church. But who dares to assert that there is today in the churches a rising tide of interest in doctrine? By and large people do not go to church to learn about God from His infallible Word, but to be tranquilized. And that the glory of God is both the beginning and the end of common worship does not seem to occur to them.
R.B. Kuiper

When we are tempted and seek to know and love God, and like Moses long to see His glory, and out of that occupation of our minds have no further love for that previous temptation, we have experienced something of the reality of the very highest form of freedom from sin. It is one thing to love sin and to force ourselves to quit it; it is another thing to hate sin because love for God is so gripping that the sin no longer appeals. The latter is repentance; the former is reform. It is repentance that God requires. Repentance is “a change of mind.” To love and yet quit it is not the same as hating it and quitting it. Your supposed victory over a sin may be simple displacement. You may love one sin so much (such as your pride) that you will curtail another more embarrassing sin which you also love. This may look spiritual, but there is nothing of God in it. Natural men do it every day.
Jim Elliff

Bible – hebrew – תנ ך עברי מודרני מעשים 5

5
ואיש אחד ושמו חנניה עם אשתו שפירה מכר את אחזתו׃
ויקח מן המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃
ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃
הלא שלך היה טרם המכרו וגם אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃
וכשמע חנניה את הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל השמעים׃
ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃
ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃
ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי לי הבמחיר הזה מכרתם את השדה ותאמר כן במחיר הזה׃
ויאמר פטרוס אליה למה זה נועדתם לנסות את רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את אישך ונשאו אתך החוצה׃
10 ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃
11 ותהי יראה גדולה על כל הקהל ועל כל השמעים את אלה׃
12 ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של שלמה׃
13 ומן האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך הוקיר אתם העם׃
14 אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃
15 עד כי נשאו את החולים אל הרחבות וישימום על מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך צלו על אחד מהם׃
16 וגם המון עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את החולים ואת הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃
17 ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃
18 וישלחו יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃
19 ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את דלתי בית הכלא ויוציאם לאמר׃
20 לכו והתיצבו במקדש ודברו אל העם את כל דברי החיים האלה׃
21 והם כשמעם את זאת באו אל המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל הסנהדרין ואל כל זקני בני ישראל וישלחו אל בית האסורים להביא אתם׃
22 וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃
23 את בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על הדלתות וכאשר פתחנו לא נמצא בו אדם׃
24 ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃
25 ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את העם׃
26 וילך שמה הנגיד עם משרתיו ויקחם אך לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃
27 ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃
28 הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה׃
29 ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃
30 אלהי אבותינו הקים את ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על העץ׃
31 את זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃
32 ואנחנו עדיו על אלה וגם רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃
33 ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃
34 ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל העם ויצו להוציא את השליחים החוצה לזמן מעט׃
35 ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה שאתם עשים להם׃
36 כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את נפשו כאחד הגדולים וידבקו בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃
37 ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם הוא נהרג וכל אשר שמעו אליו נפצו׃
38 ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם מאת אדם היא תפר׃
39 ואם מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן תמצאו נלחמים את האלהים׃
40 וישמעו אליו ויקראו את השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃
41 ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על כי זכו לשאת על שמו כלמה׃
42 וכל היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את בשורת ישוע המשיח׃