We Love God!

God: "I looked for someone to take a stand for me, and stand in the gap" (Ezekiel 22:30)

Thinking of birthdays raises an important question. Some of our most significant events – birthdays, weddings, anniversaries, funerals – honor particular people. At those times, how do we demonstrate that God is at the heart of every celebration? Can we honor God appropriately while focusing so much attention on people? How do we keep God at the center? We can answer those questions in various ways. Paul said, “In Him we live and move and have our being” (Ac. 17:18); “For from Him and through Him and to Him are all things. To Him be glory forever. Amen” (Rom. 11:36). Through Him we have birth and life and every thing and every person in our lives. So God is the reason we have anything to celebrate. He is the ultimate source of our celebrations. As we read in James 1:17, “Every good gift and every perfect gift is from above, coming down from the Father of lights with whom there is no variation or shadow due to change.” When we realize that the child, spouse, the life, the friends, the family are all gifts from our Father, it makes every celebration a “thanksgiving” day, a time to express our heart of thanks to God. Saint Augustine said something that might help us when we worry that making much of a person might somehow be competition for our love of God. “For he loves Thee too little who loves anything together with Thee, which he loves not for Thy sake.” In other words, as my husband explains, “If created things are seen and handled as gifts of God and as mirrors of His glory, they need not be occasions of idolatry – if our delight in them is always also a delight in their Maker.” Thinking about a few special days might help us see how much this truth can play out.
Noel Piper

Jesus had little trouble reaching the harlots, the thieves, robbers, criminals, outcasts, and sinners of society, including the tax collectors and the extortionists, but He had an almost impossible time reaching the religious, self-righteous, moral people who were under the illusion and self-deception that because of their goodness, everything was OK between them and God. They recognized no sin, so they needed no Savior. That is always the danger of morality. Morality creates an illusion of safety when in fact the person who is moral may be in the greatest danger of all.
John MacArthur

Bible – hebrew – תנ ך עברי מודרני ג’ון 20

20
ויהי באחד בשבת לפנות הבקר בעוד חשך ותבא מרים המגדלית אל הקבר ותרא את האבן מוסרה מעל הקבר׃
ותרץ ותבא אל שמעון פטרוס ואל התלמיד האחר אשר חשק בו ישוע ותאמר אליהם הנה נשאו את האדון מקברו ולא ידענו איפה הניחהו׃
ויצא פטרוס והתלמיד האחר וילכו אל הקבר׃
וירוצו שניהם יחדו וימהר התלמיד האחר לרוץ ויעבר את פטרוס ויבא ראשונה אל הקבר׃
וישקף אל תוכו וירא את התכריכין מנחים אך לא בא פנימה׃
ויבא שמעון פטרוס אחריו והוא נכנס אל הקבר וירא את התכריכין מנחים׃
והסודר אשר היתה על ראשו איננה מנחת אצל התכריכין כי אם מקפלת לבדה במקומה׃
ויבא שמה גם התלמיד האחר אשר בא ראשונה אל הקבר וירא ויאמן׃
כי לא הבינו עד עתה את הכתוב אשר קום יקום מעם המתים׃
10 וישובו התלמידים וילכו אל ביתם׃
11 ומרים עמדה בוכיה מחוץ לקבר ויהי בבכותה ותשקף אל תוך הקבר׃
12 ותרא שני מלאכים לבושי לבנים ישבים במקום אשר שמו שם את גופת ישוע אחד מראשותיו ואחד מרגלותיו׃
13 ויאמרו אליה אשה למה תבכי ותאמר אליהם כי נשאו מזה את אדני ולא ידעתי איפה הניחהו׃
14 ויהי בדברה זאת ותפן אחריה ותרא את ישוע עמד ולא ידעה כי הוא ישוע׃
15 ויאמר אליה ישוע אשה למה תבכי את מי תבקשי והיא חשבה כי הוא שמר הגן ותאמר אליו אדני אם אתה נשאת אתו מזה הגידה נא לי איפה הנחתו ולקחתיו משם׃
16 ויאמר אליה ישוע מרים ותפן ותאמר אליו רבוני הוא מורה׃
17 ויאמר אליה ישוע אל תגעי בי כי עוד לא עליתי אל אבי אך לכי נא אל אחי ואמרי אליהם אני עלה אל אבי ואביכם ואל אלהי ואלהיכם׃
18 ותבא מרים המגדלית ותספר אל התלמידים כי ראתה את האדון וכזאת דבר אליה׃
19 ויהי לעת ערב ביום ההוא והוא אחד בשבת כאשר נסגרו דלתות הבית אשר נקבצו שם התלמידים מיראת היהודים ויבא ישוע ויעמד ביניהם ויאמר אליהם שלום לכם׃
20 ובדברו זאת הראה אתם את ידיו ואת צדו וישמחו התלמידים בראותם את האדון׃
21 ויסף ישוע לדבר אליהם שלום לכם כאשר שלח אתי האב כן אנכי שלח אתכם׃
22 ויהי בדברו זאת ויפח בהם ויאמר אליהם קחו לכם את רוח הקדש׃
23 והיה כל אשר תסלחו את חטאתם ונסלח להם ואשר תאשימו יאשמו׃
24 ותומא אחד משנים העשר הנקרא דידומוס לא היה בתוכם כבוא ישוע׃
25 ויגידו לו התלמידים הנשארים ראה ראינו את האדון ויאמר אליהם אם לא אראה בידיו את רשם המסמרות ואשים את אצבעתי במקום המסמרות ואשים את ידי בצדו לא אאמין׃
26 ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית פנימה ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם׃
27 ואחר אמר אל תומא שלח אצבעך הנה וראה את ידי ושלח את ידך הנה ושים בצדי ואל תהי חסר אמונה כי אם מאמין׃
28 ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי׃
29 ויאמר אליו ישוע יען ראית אתי האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים׃
30 והנה גם אתות אחרים רבים עשה ישוע לעיני תלמידיו אשר לא נכתבו בספר הזה׃
31 אך אלה נכתבו למען תאמינו כי ישוע הוא המשיח בן אלהים ולמען יהיו לכם המאמינים חיי עולם בשמו׃

<.htm>